דעות – 3 רובו דמיון, כולו אמת

בספר הביכורים "בוסיה" מביא אהוד הלוי מאיילת השחר את סיפורה של סבתו, פרק פחות מוכר בהיסטוריה של עם ישראל

מירב ראון

"צריך לומר בבירור - לא ערגה מופשטת לארצישראל שינתה את דרכינו ולקחה את הכיסופים שלנו מאדמת רוסיה אל ארץ ישראל. אלה היו ההתפרצויות האלה של זעם ואכזריות רוסית שהבהירו לנו שהאופק שלנו סגור. וכמובן נטיית השלטונות להעלים עין, כאילו איננו באמת קיימים. עתות משבר הן רגעי אמת. האמת צפה ועולה, והאדם בוחר, בלב שבור אומנם.

הלב של אבותיי נסדק כבר שני דורות לפני שעזבתי, רגש הדחייה שחשו מי שכל כך רצו להיות פטריוטים רוסים הביא אותם לבניית תוכנית חדשה, במחתרת, שלא העזו לומר בקול, כי היא הייתה כל כך פנטסטית. ואני, בוסיה יענקלביץ', הייתי בתוכנית הזו כאשר התממשה מהכוח אל הפועל. הייתי בליבה, וצריך להבין שלא יכולתי להיות בשום תכנית אחרת".

כולו אמת

"בוסיה - רומן אמיתי" מספר את סיפורה של בוסיה יענקלביץ', סבתו של אהוד הלוי, שנולדה במושבה חקלאית של יהודים באוקראינה ועלתה כחלוצה לארץ לפני כמאה שנים. על אף שהסיפור "כולו אמת" והוא נאמן לקורות חייה של בוסיה, זו אינה אוטוביוגרפיה, ואהוד, שזהו ספרו הראשון, מצליח להפוך את הסיפור המשפחתי לכדי רומן המתאר פרק קצת פחות מוכר בהיסטוריה של עם ישראל - מושבות של חקלאיים יהודיים בחבל חרסון שבדרום אוקראינה תחת השלטון הרוסי רב התהפוכות.

"בוסיה" לוקח את הקורא אל עולמה של ילדה שחיה עם משפחתה במושבה של יהודים העוסקים בחקלאות, אליה הגיעו אבותיה לאחר מסע מפרך שנכפה עליהם, ומתוך אמונה בהבטחות השלטון שיהודים שיעסקו בחקלאות לא יגויסו לצבא.

בשפה ייחודית נברא לעיני הקורא עולם שיש בו ערבוב של סיפורם האמיתי והחד פעמי של בני משפחתה של בוסיה, "יידיישקייט" של סיפורי העיירה היהודית ואגדות חסידים, קשיחות חיי היום יום של האיכרים באדמתם, כשמעל מרחף הסיפור ההיסטורי - מלחמת העולם הראשונה ושתי המהפכות ברוסיה, הפרעות והפוגרומים שנעשו ביהודים וסיפור החלוצים הארץ ישראלי.

 עמלנות

"בוסיה" (הוצאת "אפיק" ו"התחנה") הוא ספר הביכורים של אהוד הלוי (65) מאיילת השחר, שנולד וגדל בנחל עוז להוריו שהיו ממקימי הקיבוץ. "עמלנות" היא מילת מפתח, בה בוחרת בוסיה לתאר את עצמה בספר, בדומה לעמלנות הדבורים במכוורת אותן מגדל אהוד ב-20 השנים האחרונות, דור שלישי למגדלי דבורים בישראל. 

לכתיבת הספר הגיע דרך סדנת כתיבה והתמקדות (focusing) בהנחיית שרה שילה ודנה גני-הר: "ככל שהעמקנו בסדנה התבהר שאני מכוון לפרויקט גדול בכתיבה שקשור בסבתא שלי" אומר אהוד. שלא כמו עבודת גידול הדבורים הכרוכה בזיעה ועומס פיזי, ביקש אהוד לגשת לכתיבה מתוך "הנאה ותחושה שאני אוהב את מה שאני עושה. 'ההתמקדות' היוותה כלי שמעורר איכות של כתיבה אשר לא באה במאמץ אלא בנביעה מתוך מקור שקיים אצלי".

אהוד מספר שטרם סדנת הכתיבה וההתמקדות, עולמות הכתיבה שלו היו בעיקר המון הודעות ווטסאפ בהן חלק מידע מקצועי לצד מידע רגשי. "כתבתי מסרים ארוכים גם בתחום העבודה וגם למשפחה וחברים, ברכות לאנשים בימי הולדת ואירועים. בשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה להעמיק, לעסוק בכתיבה שמשלבת תחקיר ומאפשרת כניסה למעיין של זיכרון מזמנים קדומים. הסיפור על סבתא שלי היה הפתרון. אהבתי אותה מאוד, ומגיל אפס ועד שהלכה לעולמה לפני כ-20 שנה, נהגתי לשבת לידה מעת לעת ולהקשיב לה".

כך, כשמקור הידע הבסיסי היו זיכרון הסיפורים מבוסיה, המשיך וחקר ועיבד. "לא כל מה שנכתב אכן קרה במציאות, אך הכול נאמן לקורותיה של סבתי וגם לשפה הפנימית שלה, לדרך בה ראתה את עצמה ואת העולם. הפרק הראשון שכתבתי נכתב בגוף ראשון מפי בוסיה ורק לאחר מכן העזתי להקשיב לקלטות בהן הקלטתי אותה מדברת 20 שנה קודם. גיליתי שזכרתי היטב את העברית שלה, את הניואנסים, וזה היה עבורי מקור האמונה שיש לי משהו מאוד טוב ביד.

סבתא הייתה אדם נדיר בדברים שאינם מדידים כמו השכלה ותואר, אלא בעומק הרגש ותמימות המעשה שהיו בה. אישה בורה בעיני עצמה ולעיתים קרובות בתחושת נחיתות, כיוון שסיימה רק ארבע שנות לימוד בבי"ס בכפר שלה ועוד שנה בנהלל".

דרך תיאור מעשי הדמויות ובלי לנסות לפרש לקורא את המציאות, בלי הגדרת טוב או רע, יוצר אהוד סיפור חד פעמי על בוסיה, אימה, אחיה, אחיותיה ודודה, אנשי המושבה שבאוקראינה דרך מאורעות שונים, ובהמשך גם את סיפור עלייתה לארץ וסיפורו של בעלה הצבר אשר נשפט ונאסר על ידי השלטון הבריטי.

זמנים רדיקליים

לא מעט ספרים נכתבו על החלוצים, על ההתמודדות הקשה עם הארץ המדברית והחום, עם השכנים הערבים והשלטון הבריטי הלא אוהד, ועל ההתמודדות עם חיי הקיבוץ והקבוצה. הפרקים הפחות מוכרים הם אלו המתארים את חיי המושבה היהודית החקלאית. 

ספר על מקורות המחקר ההיסטורי לסיפור.

"ישנו ספר היסטורי בשם "חקלאים יהודים בערבות רוסיה" שעמד על הכוננית בבית הוריי ועסק בסיפורי המושבות באוקראינה, אבל זה לא דיבר אלי בילדותי. לפני מספר שנים ולמען פרויקט בוסיה, פתחתי אותו ונגלה לי אוצר בלום של סיפורים של חקלאים, על התמודדות והמעבר של יהודים למושבות. זו סאגה אדירה שמאפילה לעיתים על סיפורי העלייה לארץ ישראל.

בנוסף מצאתי חומר רב בארכיון כפר ביל"ו, בו בנו סבי וסבתי את ביתם. מצאתי בו מכתבים אישיים, מכתבי אהבה וגם התמרמרות, מכתבים מנהלל ומדגניה וגם פסק הדין המקורי ממשפטו של סבא (בלי לעשות ספוילר)". 

אהוד מספר שאת הפרקים על קשיי היהודים במושבות באוקראינה כתב לפני כארבע שנים. "היו שם כוחות רדיקליים של פורעים אוקראינים באווירה של 'אין דין ואין דיין' והיהודים נאלצו להתמודד בעצמם עם התפרצויות אלימות ועם הפקרתם לנפשם עי השלטונות.

מאז 7 באוקטובר הפכו הפרקים על הפוגרום מאוד רלוונטיים וקשורים למה שקרה כאן. אומנם סיפורי החלוצים מתארים תקופה של לפני מאה שנה, אבל כיום גם אנחנו נקראים להיות חלוצים עם אותה גישה לעולם - 'אם אין אני לי- מי לי ...ואם לא עכשיו - אימתי?'. השעה הזו מזמינה מעשים ברורים של אנשים פרטיים ולעיתים מעשים רדיקליים, כי אלו זמנים רדיקלים.

הרומן, רובו דמיון, אך כולו אמת ובהשראת סבתי אני רואה איך העמל הזה שומר עלי מרוחות רעות ומצמיח בתוכי שמחה של קיום פשוט ואמונה שהעולם איכשהו מונהג בטוב".