דעות – 6

מה לדעתכם צריך לחשוב על ישראלית שפונה לאחד הגופים העוינים ביותר למדינת ישראל, בבקשה לחקור נושא של אי קיום חוק בינלאומי על ידי מדינתה. האם היא חשבה שמארגון כזה יצא טוב לישראל?

יענקל'ה הלפרט, עין צורים

כמו "הלהקה" ו"גבעת חלפון" וכמו המנגלים, שזה ה"פק"ל" של יום העצמאות, כך אנו חווים כמעט כל שנה את הסאגה סביב "פרס ישראל". אותם אלו, המקבלים את המינוי למצוא את הראויים, מקרב עשרת המיליון מתוכנו, לעמוד על הבמה המרכזית במוצאי יום העצמאות, ולקבל מהנהגת המדינה את ההכרה החשובה ביותר בארץ הקודש על פועלם בתחום בו הם מצטיינים, "מצליחים" כמעט כל שנה למצוא את ה"קורבן", שאמור לעמוד בסאגה הלא מחמיאה של הטוענים להתאמתו לפרס ואלו שיוצאים נגד קביעה זאת.

גם השנה לא התפספסה לה סאגה זאת. השנה נמצאה הפרופסורית אווה אילוז כמי שאמורה לקבל את הפרס בתחום הסוציולוגיה-אנתרופולוגיה, א-ממה, שר החינוך, כמי שמאשר את רשימת הזוכים, החזיר לוועדה את הבחירה, בטענה על מעורבותה של הזוכה, בקריאה ב-2021 לבית הדין הפלילי בהאג, לחקור בעצמו אירועים ביטחוניים לכאורה בעיתיים, שאירעו ביהודה ושומרון. ואכן בעקבות קריאה זו, בוטל הפרס בתחום האמור, וממילא בוטלה זכיית המועמדת.

והינה, כמו בשנים שעברו, בכל עת בו הזוכה שמערערים על זכאותם, משתייך לצד מאוד ברור בהוויה הישראלית – הצד השמאלי. אזי בתגובה פבלובית קלאסית ביותר, אנשי המחנה הזה, יוצאים בשצף קצף נגד: "משטרת המחשבות של הממשלה הפאשיסטית הזאת...", "סתימת פיות", ועוד משלל הסיסמאות הקלאסיות, מבתי המדרש שלהם. אז אולי בעזרת תיאור של מציאות ב"כאילו", שהינה פרי דמיונו ההזוי של הכותב, ארשה לעצמי לפברק סיפור על סביבה מאוד מוכרת לרוב קוראי העיתון הזה, הקיבוץ. ואולי מנקודת מבט זה, תהיה גם הבנה לנכונות המהלך ששלל נתינת הפרס.

החבר בוזגלו

החבר קלמן בוזגלו מקיבוץ "נווה השסק", היה שם דבר בשדרוג הגוגואים של פרי המישמש. הפטנט שהוא המציא, הפך את מטע המישמשים בקיבוצו לענף מוצלח מאין כמוהו. עם השנים, חש קלמן כי למרות הצטיינותו, אין הוא זוכה ליחס שהוא ראוי לו. אך מתברר שאפילו בקיבוץ שמרני כמו קיבוצינו זה, יש שכר לעמל. והגיעה לבוזגלו יקירינו בשורה כי הקיבוץ החליט להעניק לו פרס על תרומתו. אך אויה, הגיעה החברה מזל קליין, וסיפרה להנהלת הקיבוץ, כי הפשיטה שפשטה המשטרה על המשתלה שלהם שהייתה ממוקמת במרכז הקיבוץ, וגרמה להטלת מס כבד על הקיבוץ (בגין שימוש משקי, שהינו לא חוקי, אם הוא נעשה בשטח המגורים), הוזמנה על ידי גיבורינו קלמן, בכעסו על כי נדמה היה לו שאין מוקירים את עשייתו. מאליו מובן שטקס ההוקרה המתוכנן בוטל, והחבר בוזגלו, הפך לחבר שאיש אינו רוצה ביקרו. אגב ועם יד על הלב, איך היו נוהגים בקיבוצכם על "בוגדנות" כזו? כן, המשל אינו מתאים במדויק לנמשל. אבל הבה ננסה לחשוב ביחד. מה לדעתכם צריך לחשוב על ישראלית שפונה לאחד הגופים העוינים ביותר למדינת ישראל, בבקשה לחקור נושא של אי קיום חוק בינלאומי על ידי מדינתה. האם היא חשבה שמארגון כזה יצא טוב לישראל??? ועתה עומדת השאלה אם לאחת כזאת ראוי להעניק את "פרס ישראל"?! כן ישראל! לא "פרס ישמעאל" ולא "פרס גוטארש". ומאליה עולה התמיהה, למה מופעל, אפילו במקרה כזה, האוטומט שמתקומם כלפי שלילת הפרס ממי שעשתה מעשה כה בזוי?

אני מבקש להבדיל בין זוכי פרס שכותבים ומוחים על מה שנראה להם כעוולות מצד הנהגת המדינה או מצד פקידיה. מי ייתן וירבו אלו המבקרים עשייה מעוותת, בזבזנית וחסרת רגש אנושי, של אלו המופקדים על חיי היומיום בארצנו האהובה. אך, מבקש אני למתוח קו בין אלו לבין מי שאץ רץ למוסדות בינלאומיים, שמעט מהם, אם בכלל, יצליחו להנפיק התייחסות אובייקטיבית.  עם הקמת המדינה היהודית, תם הצורך לרוץ אל הפריץ בחיפוש מזור למצוקתנו.